בחורף 1997 תיעדו יעל קיפר ועינת פישביין בסרט דוקומנטרי את חייהן של שלוש משפחות שפלשו לבניין נטוש ברחוב יהודה הימית ביפו. במשך כל התקופה הם הפגינו נגד משרדי הממשלה שסירבו לסייע ולאפשר להם לקבל בית בדיור הציבורי או סיוע בשכר דירה. הם קראו לעצמם "המחוסרים" וקיימו אורח חיים שמזכיר קומונה קיבוצית.
בקרב המשפחות היו ילדים בני שנה עד 16. הילדים נחשפו לעוני קשה אבל גם לסולידריות של מי שנלחמים יחד על גורלם נגד הממסד.
הצילומים הסתיימו זמן קצר לאחר שאת הבניין הנטוש קנה יזם שרצה לשפץ ולמכור את הדירות ברחוב שהפך מבוקש, אז גם נמצאו לפתע פתרונות דיור לכל המשפחות. הן עברו להתגורר בדירות עמידר וחלמיש ביפו ובבת ים.
23 שנה לאחר צאת הסרט ההוא חזרה יעל קיפר יחד עם רונן זרצקי לגלות מה עלה בגורל הילדים של אותה תקופה, שהיו מאז לאנשים מבוגרים, וגם מה עלה בגורלם של מי שהיו כבר אז הורים צעירים שנאבקו על קיומם. את המסע הזה הם מביאים בסרט דוקומנטרי חדש "שלושה יוסי", זוכה פרס העריכה בפסטיבל "דוקאביב" 2020. הסרט ישודר במסגרת הרצועה הדוקומנטרית החדשה של כאן 11 ביום רביעי, 30 בספטמבר, בשעה 21:15.
בויקיפדיה נכתב כי דיור ציבורי או דיור סוציאלי הוא מדיניות דיור שמטרתה לספק פתרון דיור למשקי הבית שאינם מסוגלים לרכוש או לשכור דירה בשוק הפרטי. המונח מתייחס לבניה, לאכלוס ולניהול הנכסים הללו וכן למגזר הנדל"ן ולמדיניות החברתית כלכלית הקובעת את ניהולו. דיור ציבורי הוא מונח המאגד אופנים שונים בהם יחידות דיור להשכרה עשויות להיות בבעלות ובניהול המדינה, מוסדות ללא כוונת רווח או שילוב של השניים ומטרתו לספק דיור בר השגה למעוטי הכנסה.
כל המדינות המפותחות מתערבות באופן כלשהו בשוק הדיור לטובת שכבות חלשות ותוכניות דיור ציבורי מופעלות ברבות ממדינות העולם, כך למשל כמחצית אוכלוסיית הונג קונג מתגוררת בדירות ציבוריות או בסבסוד שכר הדירה.
